<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ובעל אוב והמחלל את השבת — ובפ' ארבע מיתות (סנהדרין ס"ה ע"ב) ת"ר בעל אוב זה המדבר מן הפרקים ומבין אצילי ידיו, וידעוני זה המניח עצם ששמה ידוע בפיו והוא מדבר מאליו.
<b>הערוך ערך אוב</b>
המפטם את השמן והמפטם את הקטרת — פי' המבשם והממלח כל הבשמים לעשות הקטרת. "רקח מרקחת מעשה רקח" (שמות ל', כ"ה) תרגום ירושלמי מפטם. איש בריא (שופטים ג' י"ז) גבר פטים.
<b>הערוך ערך פטםגא</b>
הפסח והמילה מצות עשה — והן בכרת דכתיב "וערל זכר אשר לא ימול" (בראשית י"ז, י"ד) וגו', וכתיב "וחדל לעשות הפסח ונכרתה" (במדבר ט', י"ג) וגו'.
<b>הערוך ערך אחגב</b>
יצא מגדף שאינו עושה מעשה — גמרא (לקמן ז' ע"ב) ת"ר "את ה' הוא מגדף" (במדבר ט"ו, ל') איסי בן יהודה אומר, כאדם שאומר לחבירו גדפת את הקערה וחסרת, קא סבר מגדף היינו מברך את ה' — פי' כגון גודף קערה וחסר מן הקערה עצמה, קא סבר מגדף היינו מברך את השם, כלומר שפושט יד וכופר בעיקר. גדפת הקערה ולא חסרת דקסבר מגדף היינו עובד ע"ז משומד לע"ז גודף קערה שכופר בעיקר ולא חסרה שלא פשט ידיו לעיקר.
<b>הערוך ערך גדףגא</b>
[סוטה ט"ו ע"א] בדין הוא שתהא חטאת חלב טעונה נסכים — פי' לפי שהאוכל חלב בשגגה מביא חטאת ולא האוכל חלב דוקא, אלא כל העושה אחת מכל עבירות האמורות בתורה שחייבין על זדונן כרת והן ל"ו המנויין בריש מסכת כריתות (ב' ע"א) חייבין על שגגתן חטאת, וחטאת אינה טעונה נסכים.
<b>הערוך ערך חלבגב</b>
<h2>דף ב:</h2>
<b>שבת ע"ג ע"א] אבות מלאכות מ' חסר אחת — ירושלמי (פ"ז ה"ב) מנין לאבות מלאכות מן התורה [רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן] כנגד מ' חסר אחת מלאכה שכתוב בתורה... ר' יוסי בר' בון בשם ר' שמואל בר נחמני אמר כנגד מ' חסר אחת עבודה ומלאכה שכתוב במשכן. ר' יוסי בר חנינא אמר זה הדבר אין כתיב כאן אלא "אלה הדברים" (שמות ל"ה, א') דבר, דברי, דברים, מכאן לאבות ותולדות. ר' חנינא דציפורין בשם ר' אבהו אמר אלה א' — חד, ל' — תלתין, ה' — חמשה, דבר — חד, דברים — תרי, מכאן למ' אבות מלאכות חסר אחת שכתוב בתורה. רבנן דקיסרי אמרין מן אתרא לא חסרה כלום, א' — חד, ל' — תלתין, ח' — שמונה היינו ל"ט, ארי לא מתמנעין רבנן דדרשי בין ה' לח'. ושם מפורש באותה הלכה אב הטומאה מטמאה [את] הכל, ולד הטומאה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין וכלי חרש, אוכלין ומשקין וכלי חרש אינן נעשין אב הטומאה לטמא [זיבה]. [הערוך ערך אבגב</b>
המעמר, הדש, והזורה — פירוש הוא המפרק מן האוכל פסולת שהיא מחוברת לו ומכין אותה לברירה בין בזרייה בין בהרקדה, וכן מי שהוא מפרק מן האוכל פסולת שהוא מחובר בו כדי שיהא נכון לאכילה. המנפץ — נופץ עפרורית מן האוכל וכן המנפט מולל שיבולין, נמצא הזורה והבורר והמרקד כולן מעבירין פסולת המעורבת באוכל ואינה מחוברת, ואינה כגון קליפה שצריכה פירוק או כגון עפרורית שצריך ניפוץ — אלא מעורבת בלבד.
<b>הערוך ערך דשגג</b>
הזורה, והבורר, והמרקד — פי' כולן מלאכה אחת שכולם העברת פסולת שהיא מעורבת באוכל ואינה מחוברת, ואינה דומה לקליפה שצריכה פירוק או עפרורית שצריכה ניפוץ אלא שכל אחת מהן יש לה דרך, כל דבר שהוא משלימו להפרחת הרוח הוא חייב עליו משום זורה, ואלו נטל בידו אוכל שיש בו פסולת או עפר ונפחו בפיו זהו זורה, והבורר הוא שנוטל הפסולת מבין האוכל ומשליכו או שנוטל האוכל מבין הפסולת, והמרקד שהוא מניח האוכל והפסולת בכלי כגון נפה וכיוצא בה כדי שיצא זה מזה, אם האוכל דק יצא האוכל למטה ותשאר הפסולת למעלה ואם האוכל גס יפול הפסולת למטה וישאר האוכל.
<b>הערוך ערך זרגב</b>
הטוחן, והמרקד — פי' מטיל אוכל ופסולת בכברה אם הפסולת כמין עפרורית היא יוצאה מהכברה ונשאר האוכל, ואם האוכל דק והפסולת עבה כמין תבן יוצא האוכל ונשאר הפסולת.
<b>הערוך ערך רקד ב</b>
המלבנו, והמנפסו ויש ששונין כולן בצד"י ופירוש כמו (חולין נ"א ע"ב) דייק ונפיץ.
<b>הערוך ערך נפס ב</b>
הגוזז את הצמר, המלבנו, והמנפצו. ס"א והמנפסו — וכבר פירשנו בערך נפס.
<b>הערוך ערך פץגא</b>
הצובעו, והטווהו, והמסיך — מן "שבע מחלפות ראשי עם המסכת" (שופטים ט"ז, י"ג).
<b>הערוך ערך סךגז</b>
המעבדו, המוחקו — פי' משיר את השיער.
<b>הערוך ערך מחק א</b>
למעוטי מפגל ומסור — פי' המוסר חברו בשקר לגויים ונענש ממון על ידו או מסר ממון חברו לגויים, אם יש עדים חייב לשלם.
<b>הערוך ערך מסרגב</b>
<h2>דף ג.</h2>
אלא דחזא אנדרטא וסגיד ליה. (שבת ע"ב ובסנהדרין ס"ב) כי נח נפשיה דרבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו איתעקרו כל אנדרטי'. (ובמ"ק כ"ה ובר"ה כ"ד) דאוקימו בה אנדרטי' פי' אנדרטא צורת איש. וכתוב בתשובות שאלות אנדרטא דכנישתא צלם היה והיו עובדין אותו הפרסיים והקשה ליה מפני מה מצוי בבית הכנסת גזר המלך שיעמידוהו על כרחם של ישראל וכשבטלה הגזרה סלקוהו ואותה מלכות עצמה בטלה.
<b>הערוך ערך אנדרטא</b>
מאהבה ומיראה — פי' כגון שראה צורה הנעבדת ואהבה ונשק לה, או אדם שהעמיד עצמו ע"ז כהמן והשתחוה לו מאהבה בשגגת אלהים אחרים או בשגגת עבדות או שהיה ירא והשתחוה לעבודה זרה או לאדם שהעמיד עצמו עבודה זרה בשגגת אלהים אחרים או בשגגת עבדות זה פי' רב האי ז"ל.
<b>הערוך ערך אהב</b>
<b>שבת ע"ב ע"ב] אלא דחזא אנדרטא וסגיד ליה — פי' אנדרטא צורת איש. [הערוך ערך אנדריטא</b>
מאהבה ומיראה — פי' כגון שראה צורה הנעבדת ואהבה ונשק לה או אדם שהעמיד עצמו ע"ז כהמן והשתחוה לו מאהבה בשגגת אלהים אחרים או בשגגת עבדות, או שהיה ירא והשתחוה לעבודה זרה או לאדם שהעמיד עצמו עבודה זרה בשגגת אלהים אחרים או בשגגת עבדות זה פירש רב האי ז"ל.
<b>הערוך ערך אהב</b>
<h2>דף ג:</h2>
מי דמי שבת וע"ז תנא יתהון בכנהיהון — פי' כל אחד שנה במסכתא שלו כל הלכותיו וכל דיניו, הלכך גבי כריתות הכא דאידי הוא כלומר באגב גררא דצריך לה להזכירה משום הכי משני שם שבת קתני ולא טרח לפרשה שמפורש במקומה, אבל הכא גבי המעלה מי תנא יתהון בכנהיהון כלומר יש מסכתא ששמה מסכת העלאות שמפורשין שם דלישני הכי דשם העלאה קתני אלא כיון שאין לה מסכתא היה צריך לפרש כאן המעלה והמעלה ולהכי קשיא ליה לרב ביבי.
<b>הערוך ערך כןגא</b>
תנא יתהון בנכהון. עיין ערך נך
<b>כן] קמא. [הערוך ערך נךגג</b>
הקשת זרועותיו הוה מעשה — פי' שמקשקש בזרועותיו.
<b>הערוך ערך קשגא</b>
ר' יוחנן אמר, חייב, עקימת פיו הוה מעשה — פי' שמעקם שפתיו ומנענע.
<b>הערוך ערך עקםגא</b>
עולא אמר בעל אוב דקתני במקטר לשד. דרשו אל האובות ואל הידענים בארה
<b>בארי] נתנבא פסוק זה (בהגדת ילמדנו תנחומא בכי תשא סי' כ"ו [עי' ויק"ר פ"ו]). [הערוך ערך אובא טמיא</b>
עולא אמר, בעל אוב דקתני במקטר לשד — והיינו מעשה רבה. מתקיף ליה רבא, אם כן היינו עובד ע"ז, אלא במקטר לשד שלא לשום ע"ז אלא ע"מ לחברו שיבוא אליו ויקבץ שדים הרבה שיעשו רצונו ולאו היינו עובד ע"ז. אמר ליה אביי, מקטר לחבריא חובר חבר הוא, ואינו אלא בלאו דכתיב "ולא ימצא בך מעביר בנו ובתו" (דברים י"ח, י') וסמיך ליה "וחובר חבר" (שם י"א). אמר ליה, התורה אמרה חַב0ר זה המקטר לשד על מנת לַחֲבֹר בסקילה ודאי היינו בעל אוב דכתיב ביה (שם כ', כ"ז) רגימה, ואידך חובר חבר דאינו אלא בלאו היינו שמחברו שלא ע"י הקטר אלא ע"י ליחוש כדתניא, חובר חבר אחד חובר גדול שמקבץ כתות של חיות גדולות ואחד חבר קטן שמקבץ חיות קטנות ואפילו נחשים ועקרבים — חייב על לאו דלא ימצא. אמר אביי, חובר אפילו למצמד זיבורא ועקרבא שידחקו זה את זה ויהרגו זה את זה — אסור, ואי קא אתיין בתריה שרוצין להזיקו ומשום הכי מחברן שלא יזיקוהו — שרי.
<b>הערוך ערך חברגג</b>
<b>סנהדרין ס"ה ע"ב] ר' יוחנן אמר — חייב, עקימת פיו הוה מעשה — פי' שמעקם שפתיו ומנענע. [הערוך ערך עקםגא</b>
מעלה בזכורו ונשאל בגולגולת היינו דורש אל המתים.
<b>הערוך ערך גלגלגז</b>
<b>סנהדרין ס"ה ע"א] בעל אוב זה פתום — עיי' בע' אב. [הערוך ערך פתום</b>
ומגדף מאי מעשה איכא, הקצת שפתיו הוה מעשה. ס"א עקימת שפתיו הוי מעשה — פי' שמעקם ומנענע שפתיו.
<b>הערוך ערך קץגי</b>
הקשת זרועותיו הוה מעשה — פי' שמקשקש בזרועותיו.
<b>הערוך ערך קשגא</b>
עולא אמר, בעל אוב דקתני במקטר לשד והיינו מעשה רבה. מתקיף ליה רבא, א"כ היינו עובד ע"ז, אלא במקטר לשד שלא לשום ע"ז אלא על מנת לחברו שיבוא אליו ויקבץ שדים הרבה שיעשו רצונו ולא היינו ע"ז. א"ל אביי, מקטר לחבריא חובר חבר הוא ואינו אלא בלאו, דכתיב "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו" (דברים י"ח, י'), וסמיך ליה "וחובר חבר" (שם י"א), א"ל, התורה אמרה חבר זה המקטר לשד על מנת לחבר — בסקילה, ודאי היינו בעל אוב, דכתיב ביה רגימה (ויקרא כ', כ"ז), ואידך חובר חבר דאינו אלא בלאו, היינו שמחברו שלא ע"י הקטר, אלא ע"י ליחוש, כדתניא, חובר חבר אחד חבר גדול שמקבץ כתות של חיות גדולות, ואחד חבר קטן שמקבץ חיות קטנות ואפילו נחשים ועקרבים — חייב על לאו דלא ימצא. אמר אביי, חובר אפילו למצמד זיבורא ועקרבא שידחקו זה את זה ויהרגו זה את זה — אסור, ואי קא אתיין בתריה שרוצין להזיקו ומשום הכי מחברין שלא יזיקוהו — שרי.
<b>הערוך ערך חברגג</b>
<h2>דף ד.</h2>
[פסחים מ"א ע"ב] לאו שבכללות אין לוקין עליו — לאו דחרצן וזג, לאו דנא ומבושל.
<b>הערוך ערך לאגא</b>
<h2>דף ד:</h2>
כגון שאכלו בשני תמחויין, ורבי יהושע היא, דאמר תמחויין מחלקין בפרק אמרו אכלת חלב (ט"ו ע"ב) (ובספרי)
<b>ובספרא] בפרשת כהן משיח (ויקרא דיבורא דחטאת פרק א' פרשה א') אמר רבי יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בה' תמחויין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת. [תמחוי] פי' קערה גדולה שמשימין בה מאכל לפני האורחין. [הערוך ערך תמחוי</b>
"כל חלב וכל דם לא תאכלו" (ויקרא ג', י"ז) רבי אומר, מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו ואין מצטרפין זה עם זה, אף דם שדמו חלוק מבשרו, אוציא דם שרצים הואיל ואין דמן חלוק מבשרן שמצטרפין זה עם זה. והא מהכא נפקא מהתם נפקא, "וזה לכם הטמא" (שם י"א, כ"ט) לימד על דם שרץ ובשרו שמצטרפין ולא מן היקישא, סלקא דעתך אמינא הני מילי לטומאה אבל לאכילה אימא לא אשמעינן היקישא לאכילה. אמר רבינא, הואיל וכך דם נחש ובשרו מצטרפין, מאי קמ"ל היקישא, סד"א שרץ דאיתרבי לטומאה אתרבי לאכילה אבל נחש דלא אתרבי לטומאה לא איתרבי לאכילה, קמ"ל היקישא כל מילי דאין דמו חלוק מבשרו משמע — פי' מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו שחלב אסור ובשר מותר ואין מצטרפין זה עם זה שאם אכל חצי זית חלב וחצי זית בשר אין מצטרפין זה עם זה, דכל איסורין שבתורה אין התר מצטרף לאיסור ואפילו בקדשים, כדתניא (פסחים ע"ט ע"א) ר' יהושע אומר, כל הזבחים שבתורה נשתייר מהן כזית בשר כזית חלב — זורק את הדם, כחצי זית בשר כחצי זית חלב — אין זורק את הדם. אף כל שדמו חלוק מבשרו [אין מצטרף], אההוא חייב אוציא דם שרצים שאין דמן חלוק מבשרן דזה וזה אסורין באכילה מצטרפין זה עם זה, כדתנן במסכת מעילה (י"ז ע"א) דם השרץ ובשרו מצטרפין בכעדשה.
<b>הערוך ערך דםגג</b>
<h2>דף ה.</h2>
רחמנא כתב "בד בבד" (שמות ל', ל"ד) ואת אמרת בהכרע — פי' רחמנא כתב בד בבד מתקל במתקל דהיינו עין בעין ואת אמרת בהכרע, והאמר רב יהודה, המקום יודע בהכרעות — כלומר שלא היה שוקל ההכרעות לבד אלא מניחן כמות שהן והמקום יודע כמה משקלן אלמא דאית הכרע לכל שקל.
<b>הערוך ערך בדגב</b>
כיצד עשו הביאו עיקרין ושראום במים והציף עליהן שמן וקלט את הריח וקפחו.
<b>הערוך ערך קפחגא</b>
<h2>דף ה:</h2>
ת"ר, כיצד מושחין, את המלכים — כמין נזר, והכהנים — כמין כי. מאי כמין כי, אמר רב מנשיא בר גדא, כמין כי יוני — פירוש יצק שמן על ראש אהרן וירד אילך ואילך כמין שתי טיפי מרגליות על זקנו וזו צורתו.
<b>הערוך ערך כיגא</b>
בביתא דהברא — "דרך רשעים כאפילה" (משלי ד', י"ט) תרג' ואורחא דרשיעי הבירה. "באישון לילה ואפילה" (שם ז', ט') בחשוכא דליליא והבירא.
<b>הערוך ערך הברגב</b>
<h2>דף ו.</h2>
אמר אביי, השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל איניש למחזי בריש שתא, קרא, ורוביא, כרתי, סילקי, ותמרי — סימן קרכס"ת.
<b>הערוך ערך קרגו</b>
למחזי ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי. פירוש רש"י תלתן ולא נהירא לי כי תלתן נקרא בל' תלמוד שבלוליתא ולפי דעת רש"י יש לגרוס למיחזי בריש שתא ולא למיכל בריש שתא כמו שכתוב במקצת נוסחאות כי התלתן אינו נאכל אלא בשעת הדחק.
<b>הערוך ערך רוביא</b>
וכי יתביתון קמי רביכון דוו לפומיה דרביכון, דכתיב "והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיה ל', כ') — פי' דוי — חזי.
<b>הערוך ערך דוגא</b>
על קיקלי דמתא מחסיא תיבו ולא על אפדני פומבדיתא — "שער החרסית" (ירמיה י"ט, ב') תרג' תרע קיקליתא. "חבקו אשפתות" (איכה ד', ה') תרג' גפיפו קיקלתן.
<b>הערוך ערך קקלגב</b>
(בב"ב ע"ד) ההיא גילדנא דימא היא דאית לה תרי שיצי. (ברכות מ"ד) פ' כל נפש משיבה נפש אמר ר"פ אפילו גילדנא דבי גילי. (כריתות ו') טב גילדנא סריא למיכל מכותחא דרמי כיפי. (כתובות ק"ה) אייתו ליה כנתא דגלדני פירוש סל של דגים גדולים פי' גילדנא דבי גילי דג שגדל באשפה שבים זהו צוראף.
<b>הערוך ערך גלדן</b>
<b>טב גילדנא סריא למיכל] מכותחא דרמי כיפי — פירוש מוטב דג סרוח לאכול מכותח הקשה שמשבר הסלעים. [הערוך ערך כףגיב</b>
הצרי — מעט צרי
<b>בראשית מ"ג י"א] קטף, וכך תרגומו, פי' שרף היוצא מן העץ כיצד רושמין העץ ויוצא ממנו הצרי. [הערוך ערך צרי</b>
והצפורן — צפורן זו שחלת כדמתרגמינן "נטף ושחלת" (שמות ל', ל"ד) נטופא וטופרא, ובושם הוא שעשוי כצפורן של אדם.
<b>הערוך ערך צפורןגא</b>
החלבנה והלבונה.
<b>הערוך ערך לבןגה</b>
מור — מור ואהלות בלשון יון מוסקון... מור מסתי"כו כדאמרינן בתוספתא
<b>מקואות פ"ז ה"ב] המור והקומוס. [הערוך ערך מרגג</b>
וקציעה, — מר ואהלות קציעות
<b>תהלים מ"ה ט'], בל' יוני קסיאה ובלשון קדש קידה. [הערוך ערך קצעגד</b>
שבלת נרד — "ושחלת וחלבנה" (שמות ל', ל"ד) תר"י שיבלא מריא פי' ממין סמין הוא וקורין אותו שפיקא נרדו.
<b>הערוך ערך שבלגב</b>
וכרכום. כורכמא רישקא (שבת ק"י) בערך רשק. סירקן או כרכמן (כלים פט"ו מ"ב) בערך סרק. לשבץ ולגרר ולכרכם ולהטיח (חולין כ"ה).
<b>הערוך ערך כרכוםגא</b>
נרד וכרכום
<b>שה"ש ד' י"ד] תרגומו רישקא ומוריקא. רישקא אוריי"נטלי. [הערוך ערך רשק</b>
הקושט שנים עשר — פי' כשרתא בלישנא דרבנן ובלעז קושט.
<b>הערוך ערך קשטגא</b>
קילופה שלושה — פי' לשון ישמעאל דארכסה.
<b>הערוך ערך קלפה</b>
בורית כרשינא ט' קבין — כבר פי' בערך אהל "ואצרוף כבור סיגיך" (ישעיה א', כ"ה) תרג' ואברור כמה דמנקין בבוריתא.
<b>הערוך ערך בריתגג</b>
יין קפריסין — עיי' בע' אביונות.
<b>הערוך ערך קפרס</b>
מעלה עשן — פי' הסם שנותנין בקטורת ומעלה עשנה כמקל שאינה מפצעת לכאן ולכאן.
<b>הערוך ערך עשןגא</b>
רבי נתן אומר, אף כפת הירדן כל שהוא — פי' בושם שגדל על שפת הירדן, ויש אומרים רעי של דג בירדן והוא עמברא בלעז.
<b>הערוך ערך כפתגב</b>
ת"ר, פיטום הקטרת, הצרי והצפורן וכו' דבי ר' ישמעאל תנא, סמים — כלל, נטף ושחלת וחלבנה — פרט — פי' צרי — זה נטף, ולמה נקרא נטף, שנוטף מעצי הקטף, כדאמר רשב"ג, הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף, הצפורן — זו שחלת כדמתרגמינן נטופא וטופרא, קציעה זו קידה, שיבולת נרד — בלעז אספיקא.
<b>הערוך ערך נטףגא</b>
צרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף — כלומר שרף של קטף שהוא עף אם מעמידו כנגד הנר אעפ"י שמרוחק מיד עף ובא קטף ודולק בו. שמן אפרסמון הוא צרי ואילן שלו קטף שמו כדכתיב "נכאת וצרי ולוט" (בראשית ל"ז, כ"ה) ותרג' שעף וקטף ולטום.
<b>הערוך ערך אפרסמון</b>
[פסחים כ"ו ע"א] קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה — פי' קול — דשירה, מראה — דהיכל, ריח — דקטרת, פי' מראה שבוררת חיטים לאור בית השואבה, כמפורש בסוכה (נ"ג.) ובירושלמי (פ"ה, ה"ג) תני יכולה אשה לבור חטים לאור המערכה ולא היו מועלות, דאמר ר' סימון ריח מראה וקול אין מהן משום מעילה.
<b>הערוך ערך קלגה</b>
[חולין קי"ז ע"ב] תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד — פי' מדשן אפר המערכה וקומץ ממנו בקומצו ונקראת תרומת הדשן. כשם שנאמר במנחה "והרים ממנו בקמצו" (ויקרא ו', ח') — פי' בתורת כהנים (צו פרשה א' פרק ב') "ושמו" (ויקרא ו', ג') כולו שלא יתפזר וקבלה הוא שנבלע במקומו.
<b>הערוך ערך רם</b>
<h2>דף ו:</h2>
ת"ר קטרת היו מחזירין אותה למכתשת פעמים
<b>בשנה] בימות החמה בוזרה שלא תתעפש — כלומר מפזרה. [הערוך ערך בזרגב</b>
בימות הגשמים צוברה כדי שלא תפוג ריחה — "וריחו לא נמר" (ירמיה מ"ח, י"א) תרג' וריחיה לא פג.
<b>הערוך ערך פגגא</b>
סמים — תרי, נטף ושחלת וחלבנה הא חמשה.
<b>הערוך ערך שחלת</b>
מה הפרט מפורש דבר שקוטר ועולה וריחו נודף אף כל דבר שקוטר ועולה.
<b>הערוך ערך קטרגב</b>
א"ר שמעון חסידאה, כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב מסממני הקטרת. אביי אמר, מהכא "ואגודתו על ארץ יסדה" (עמוס ט', ו').
<b>הערוך ערך חלבנה</b>
<h2>דף ז.</h2>
[פסחים ה' ע"א] אך — חלק — אכין ורקין מיעוטין ובא זה אך וחלק יום י"ד חציו מותר וחציו אסור.
<b>הערוך ערך אךגא</b>
<h2>דף ז:</h2>
[פסחים צ"ג ע"ב] קסבר מגדף היינו מברך את השם — כלומר שפושט יד וכופר בעיקר.
<b>הערוך ערך גדףגא</b>
ת"ר את ה' הוא מגדף איסי בן יהודה אומר כאדם שאומר לחבירו גדפת את הקערה וחסרת קא סבר מגדף היינו מברך את ה'. פירוש כגון גודף קערה וחסר מן הקערה עצמה קא סבר מגדף היינו מברך את השם כלומר שפושט יד וכופר בעיקר גדפת הקערה ולא חסרת דקסבר מגדף היינו עובד ע"ז משומד לע"ז גודף קערה שכופר בעיקר ולא חסרה שלא פשט ידיו לעיקר.
<b>הערוך ערך גדף</b>
המפלת סנדל או שליא — פי' חתיכה של בשר כצורת סנדל.
<b>הערוך ערך סנדל</b>
שפיר — כבר פירשנו בע' רשן. וי"מ חתיכה של בשר ויש בה צורת אדם. וי"מ לפיכך נקרא שפיר שהיא כשפופרת של ביצה.
<b>הערוך ערך שפיר</b>
המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינים — פי' גנינים חתיכות של בשר ואינן שוין אלא יש בהן חתיכות גדולות כעדשה וקטנות כחרדל, וראיה בגמר' (נדה כ"ד ע"ב) בשלמא דם ומים ולא כלום הוא, אלא גנינים אמאי אינה חוששת, ניחוש שמא ולד הוה ונימוח, ומסקנא רב אדא בר אהבה אמר, גנינים תנן ופירושו גוונים הרבה, ואם איתא דאיתמח כוליה בחד גוונא הוה קאי.
<b>הערוך ערך גנןגב</b>
המפלת יום ארבעים ויוצא דופן — פי' אם היתה האשה מעוברת ומתה והולד חי קורעין אותה בבטנה ויוצא.
<b>הערוך ערך דפןגא</b>
<h2>דף ח.</h2>
האשה שיש עליה וכו' בדינרין.
<b>הערוך ערך דנר</b>
המעון הזה לא אלין הלילה — פי' נשבע שבועה במקדש.
<b>הערוך ערך מעון</b>
אם אלין הלילה עד שיהו בדינר וכו' עד עמדו קינין בו ביום ברבעתים — פי' היינו חצי דינר כסף, ולא משום הכי קרי רבעתים דליהוי רביע אלא שבלשון הברייתא ובלשונם קורין לחצי דינר רבעתים, דהשתא נתזלזלו בפחות מה שאמרו, ולהכי נשבע ותיקן שלא יתאחרון שם היולדות ויתבטלו מפריה ורביה. פ"א, רבעתים ב' רביעים של סלע שיבאו ב' דינר כמו שנשבע.
<b>הערוך ערך רבעגא</b>
[ב"ב קס"ו ע"א] אמר רב אשי, רישא דכתיב ביה דינרי — זהב, סיפא דכתיב ביה דינרין — הן של כסף, ומנא תימרא דשני לן בין דינרי לדינרין, דתנן, בפ"ק דכריתות (ח' ע"א) האשה שיש עליה וכו' — דינר של כסף אחד מכ"ה בדינר של זהב.
<b>הערוך ערך דנר</b>
<h2>דף ח:</h2>
[ב"ק כ"ד ע"א] תלה הכתוב את הזב בראיות, ואת הזבה בימים, זב מטמא בשלש ראיות ביום אחד ובשלש ראיות בשלשה ימים, זבה אינה מטמאה בג' ראיות ביום א' אלא בג' ראיות לשלשה ימים.
<b>הערוך ערך זב</b>
<h2>דף י:</h2>
אלו מביאין קרבן עולה ויורד — פי' אם היה עשיר מביא קרבן עשיר, עני מביא קרבן עני.
<b>הערוך ערך עלגא</b>
אלו מביאין קרבן עולה ויורד, על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו והיולדת ומצורע — פי' שבועת ביטוי הוא שכתוב "לבטא בשפתים להרע או להטיב" (ויקרא ה', ד') כלומר מבטא בדבר שלא לצורך שאוכל ושלא אוכל ואינו דבר של ממון.
<b>הערוך ערך בטגא</b>
שמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו — מביאין שתי פרידין תחת כבשה
<b>אחת] ומביאין בדלי דלות עשירית האיפה — ש"מ כבשה — בעשירות, תורין ובני יונה — בדלות, עשירית האיפה — בדלי דלות. [הערוך ערך דלגה</b>
מכאן אתה למד שעשירית האיפה בפרוטה.
<b>הערוך ערך פרטגג</b>
כל העריות עשה בהן את המערה כגומר — פי' מעורה — דבוקה, כדגרסינן בפ' הוציאו לו בגמ' משניטל (יומא נ"ד ע"א) מאי "כמער איש ולויות" (מ"א ז', ל"ו) אמר רבה בר רב שילא, כאיש המעורה בלוייה שלו, וכתיב "ודבק באשתו" (בראשית ב', כ"ד) ש"מ שהמיעור הוא הדיבוק.
<b>הערוך ערך ערגג</b>
<h2>דף יא.</h2>
ת"ר, "בקרת תהיה" (ויקרא י"ט, כ"א) — מלמד שהיא לוקה, יכול שניהן לוקין, ת"ל "תהיה" — היא לוקה והוא אינו לוקה, מאי משמע דהאי בקורת לישנא דמלקות, ... תהא בקראי (כדתנן) [כדתניא] גדול שבדיינין מקרא וכו'.
<b>הערוך ערך בקרגד</b>
<h2>דף יב.</h2>
לאיי הכא נמי מתריץ דבוריה לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי — פי' לאיי — לא בני, יי בל' יון בן.
<b>הערוך ערך לאיי</b>
<h2>דף יב:</h2>
[שבת ע"א ע"א] כגון שאכלו בשני תמחויין, ורבי יהושע היא, דאמר תמחויין מחלקין בפרק אמרו אכלת חלב (כריתות ט"ו ע"ב) (ובספרי) [ובספרא] בפרשת כהן משיח (ויקרא דיבורא דחטאת פרק א' פרשה א') אמר רבי יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בה' תמחויין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת. [תמחוי] פי' קערה גדולה שמשימין בה מאכל לפני האורחין.
<b>הערוך ערך תמחוי</b>
<h2>דף יג.</h2>
כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס בכדי אכילת פרס. כיצד, אכל וחזר ואכל אם יש מתחילת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפין יותר מכן — אין מצטרפין, לא התירו לו לאכול פחות מכשיעור לירד ולטבול. ירד וטבל ועלה והשלימו — מצטרף וכו' — פי' פרס חצי חלה, שהוא כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס כלומר אם אכל מעט לחם טמא ומעט בשר טמא אם יש בשניהם שיעור חצי פרס נטמא גופו מלאכול בתרומה, וזו היא טומאת גויות, ועל זה (התקין)
<b>התקיף] רבינא אם שהה מתחילת אכילת נותר או פיגול שאיסורו כזית ואכל במעט מעט עד שהשלימו לכזית כשיעור פרס נצטרפו כל האכילות וחייב, ואם שהה יותר מזה אין מצטרפין אלא בטל המעט במיעוטו, ואכילת אוכלין טמאין חצי פרס מעט מעט כשיעור שהיית אכילת פרס מצטרפין ונטמא הגוף, ואם הוא שיעור שיהוי יותר מזה בטלו האוכלין, וכשיעור אחד לכזית שיעור אחד לחצי פרס. ופריק לה רב פפא, הנח לטומאת גויות דמדרבנן היא לפיכך מקילין בה זה פי' ר"ח ז"ל. ורבינו נסים זצ"ל פי' טומאת גויות לאו דאורייתא מי שאכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין שפוסל את התרומה ומי"ח דברים שגזרו בו ביום ההוא, דתנן (זבים פ"ה מי"ב) ואלו פוסלין את התרומה, האוכל אוכל ראשון ואוכל שני והשותה משקין טמאין, ואמר בגמ' דיציאת השבת (י"ד ע"א) אוכל ראשון ואוכל שני מ"ט גזרו בהן רבנן טומאה, ושניא מטומאה דאוריתא דאילו טומאה דאוריתא טמא לתרומה טומאת ערב ובעי הערב שמש והאי כיון דטבל טהור ולא בעי הערב שמש, דתניא בסיפרא (פרשה שמיני פרשה ה' פרק ז') אין האוכל אוכלין טמאין ולא השותה משקין טמאין טמא טומאת ערב. [הערוך ערך גויהגא</b>
מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס — כבר פי' בע' גויה.
<b>הערוך ערך פרסגא</b>
אמר רבה בר אבוה בתקיבה אחת — פי' כגון שינק בתקיפה אחת במציצה אחת בכח ולא הניח טיפה מלוכלכת על פי הדד.
<b>הערוך ערך תקב</b>
<b>נדה נ"ה ע"ב] תשעה משקי זב הן וכו'. [הערוך ערך תשע</b>
ט' משקי הזב הן, זיעה, ליחה סרוחה, והריעי — טהורין מכלום, דמעת עינו, ודם מגפתו, וחלב שבאשה — מטמאין טומאת משקין ברביעית, אבל זובו ורוקו ומימי רגליו מטמאין טומאה חמורה בכזית — פי' ליחה סרוחה — ליחה דבמורסה, דם מגפתו — אנברדורא בלעז.
<b>הערוך ערך לחגא</b>
<h2>דף יג:</h2>
אכל דבילה קעילית — פי' כשהתאנים לחים כותשין אותן במכתשת ומעמלין אותן בידים ועושין מהן כעיגולי פת, ועוד מפורש בע' גרוגרת, "ותאמר להם התאנה החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה" (שופטים ט', י"א) תרג' ואמרת להון תאינתא הא שבקית ית חוליי וית דבילתי שפירתא, "אספו יין וקיץ" (ירמיה מ', י') תרג' כנשו חמרא ודבילה.
<b>הערוך ערך דבלגא</b>
אכל דבילה קעילית ושתה דבש או חלב ונכנס למקדש — חייב — פי' קעילה מקום כדכתיב "היסגרוני בעלי קעילה" (ש"א כ"ג, י"א).
<b>הערוך ערך קעילהגב</b>
אמר רב, הלכה כר' אלעזר. קרי רב עליה דר' אלעזר, טובינא דחכימי.
<b>הערוך ערך טבגא</b>
ת"ר, "ולהבדיל בין הקדש ובין החול" (ויקרא י', י') אלו דמים וערכים — פי' בערך ערך.
<b>הערוך ערך דםגב</b>
"אשר דבר ה"' (ויקרא י', י"א) — זו הלכה, "ביד משה" — זה תלמוד — פי' הלכה דכריתות בע' תלמוד. פי' הלכתא דבר שהולך ובא מקודם ועד סוף או שישראל מתהלכין בו כאשר תאמר בלשון ישמעאל אלסירא.
<b>הערוך ערך הלךגא</b>
"ביד משה" (ויקרא י', י"א) — זה תלמוד, יכול אפילו משנה, ת"ל, "ולהורות", רבי יוסי בר יהודה אומר, יכול אפילו תלמוד, ת"ל, "ולהורות" — שמעינן מדר' יוסי בר' יהודה שקריאת התלמוד אינה הוראה. כמאן אזלא הא דתניא, יצא שרץ — טמא, וצפרדע — טהור, ששתויי יין מורין בהן הוראה, נימא ר' יוסי בר' יהודה היא, דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה, ומקשינן עלה דרב מי אמר רב הלכה כר' יוסי בר' יהודה דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה והא רב לא מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה — פי' כיון שהיה שותה יין ביו"ט לא הוה מוקי אמורא כלומר לא היה דורש אפילו בדברים שיעשו ביו"ט שני וכל שכן לזולתו מכלל דשתויי יין אסורין לקרות בתלמוד כי הוראה היא, ופרקינן, רב לא הוה נמנע אלא מן ההוראה, ואמרינן ולוקי אמורא לאשמעינן תלמוד ולא יורה, ופרקינן, כל היכא דמוקי רב אמורא לא סגי ליה בלא הוראה — כלומר לא יתכן לרב להשמיע דברי התלמוד בלא הוראה.
<b>הערוך ערך תלמוד</b>
יכול אפילו משנה ת"ל להורותם. פי' בערך תלמוד. פירוש למה נקראת משנה בשביל שהיא שנייה לתורה שהתורה ששמעו כל ישראל בהר סיני היא תורה שבכתב ומשה רבינו שמע המשנה מפי הגבורה פעם שנייה והוא תורה שבעל פה ונתברר הדבר שהיא שנייה לראשונה כמו ויאמר שנו וישנו פירוש אחר הוא לשון שינון כמו ושננתם ובלשון רבותינו שנה פרק א' כלומר קרא פרק א'.
<b>הערוך ערך משנה</b>
יצא שרץ — טמא, וצפרדע טהור — ששתויי יין מורין בו דזיל קרי ביה רב הוא, דשרץ טמא ולא צפרדע.
<b>הערוך ערך צפרדע</b>
<h2>דף יד.</h2>
איסור כולל. (מכות כ"ב) בגמ' דיש חורש (שבועות כ"ג) בגמרא דשבועה שלא אוכל ואכל אוכלין (בקדושין ע"ז) בגמ' ישראל שנשא חללה איסור מוסיף אית ליה (ביבמות ל"ג) בגמרא שני אחים איסור כולל ואיסור בת אחת (בכריתות י"ד) בגמ' דיש בא ביאה אחת.
<b>הערוך ערך אסרגג</b>
אלא דרפרם ברותא היא — פי' במקום שטעו חכמים ולא דיברו [כ]הלכה לא רצו לגנותם ולומר טעו אלא אמרו ברותא כלומר דעת חיצונית היא.
<b>הערוך ערך ברגד</b>
<h2>דף טו.</h2>
אר"ע משכחת לה ברשע בן רשע וכו'.
<b>הערוך ערך רשע</b>
אבר המדולדל בבהמה אבל המדולדל באדם טהור — פי' נדלדל נתפרק ונשאר תלוי כדתנן האבר והבשר המדולדלין.
<b>הערוך ערך דלגד</b>
<h2>דף טו:</h2>
וחותכו עד שהוא מניח כשעורה ותוהבו בסירה — פי' דעוץ.
<b>הערוך ערך תהב</b>
ותוחבו בסירה. פירשו המפרשים בקוץ מלשון מקרא ולי נראה שפירוש מגרה ומסר הנקרא בלשון רומי סירא אשר בו הרופא חותך האבר.
<b>הערוך ערך סרהגג</b>
תנן התם בריש מכשירין (פ"א מ"ה) הממחק את הכרישה — פי' מדחק ידו על הכרישה להסיר ממנה הטל.
<b>הערוך ערך מחק</b>
א"ר יהושע, שמעתי באוכל מזבח אחד בה' תמחויין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת — פי' קערה גדולה שמשימין בה מאכל לפני האורחין.
<b>הערוך ערך תמחוי</b>
[שבת ע"א ע"א] כגון שאכלו בשני תמחויין, ורבי יהושע היא, דאמר תמחויין מחלקין בפרק אמרו אכלת חלב (כריתות ט"ו ע"ב) (ובספרי) [ובספרא] בפרשת כהן משיח (ויקרא דיבורא דחטאת פרק א' פרשה א') אמר רבי יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בה' תמחויין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת. [תמחוי] פי' קערה גדולה שמשימין בה מאכל לפני האורחין.
<b>הערוך ערך תמחוי</b>
<h2>דף יז:</h2>
<b>קידושין י"ח ע"ב] יש אם למקרא ויש אם למסורת — ועיקר הדבר ושורש הוא פי' אם, כמו שאמרו זה בנין אב מבנין אב ומכתוב אחד. [הערוך ערך אםגג</b>
יש אם למסורת — כבר פירשנו בע' אם.
<b>הערוך ערך מסורת</b>
<b>כך מביא] אשם תלוי על כל אחד ואחד. [הערוך ערך אשם</b>
אוותיאוס — פי' לשון יוני הוא והוא לאלתר מיד בעונתו והמשל שלו בנדה (י"ז ע"ב).
<b>הערוך ערך אוותיאוס</b>
<h2>דף יח:</h2>
א"ל תרדא. ופי' רש"י שוטה לשון אין לב. אבל (בב"ק ק"ה) א"ל תרודא פי' תרדא בל' רומי טפש ועצל.
<b>הערוך ערך תרדא</b>
א"ל רבא תררא הודע ולא הודע תנן — פי' שוטה מוריד ריר.
<b>הערוך ערך תרר</b>
<h2>דף יט:</h2>
א"כ למה נאמר אשר חטא בה פרט למתעסק, מתעסק בחלבים ובעריות — חייב שכן נהנה, מתעסק בשבת — פטור, מ"ט, — מלאכת מחשבת אסרה תורה — פי' חלבים שלא נתכוון לאכול אלא קא סבר רוק הוא ובלעו, עריות לא נתכוון לביאה אלא להטיח בכותל ובא על הערוה, שבת כדאמרן נתכוון להגביה את התלוש וכו'.
<b>הערוך ערך עסקגב</b>
[חגיגה י' ע"ב] מלאכת מחשבת אסרה תורה ומלאכת מחשבת לא כתיבה — פי' הלכות מרובות כהרים גבוהים ומקרא מועט תלויות בו שדומה לחוט השערה, כדכתיב "אל השערה" (שופטים כ', י'), ובשבת כתיב "לא תעשה כל מלאכה" (שמות י"ט, ט') סתם ולא כתיב בה מחשבה, אלא דסמכינן אמשכן דכתיב "בכל מלאכת מחשבת" (שמות ל"ה, ל"ג).
<b>הערוך ערך מלאכה</b>
<h2>דף כ:</h2>
מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה — כבר פי' בע' דבר.
<b>הערוך ערך מלאכה</b>
דבר שאין מתכוין — סבר לה כר' שמעון, מלאכה שאינה צריכה לגופה — סבר לה כר' יהודה. בזבחים בס"ג דפרק כל התדיר (צ"ב ע"א), ובפרק כירה בגמ' מיחם שפינהו (שבת מ"ב ע"א), ובסוף גמ' דפרק כירה (שם מ"ו ע"ב), הא שמעינן ליה לר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר, דתניא ר' שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל, ובפרק המצניע תנן (שם צ"ג ע"ב) את המת במטה — חייב, וכן כזית מן המת וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ — חייב, ר' שמעון — פוטר. גמ' אמר ריש לקיש פוטר היה ר' שמעון אף במוציא את המת לקוברו — דכמלאכה שאינה צריכה לגופה היא, ותנא קמא דמחייב היינו ר' יהודה, ומודה היה ר' שמעון במרה לחפור בו, וספר תורה לקרות בו, פשיטא. דאי הא נמי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא וכו' — סבירא לן מיהא שמעינן עיקר פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה וכו', ור"ח ז"ל אמר פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון בהדיא לא אשכחן היכא פליגי, אלא מדוקייהו בפרק ר' אליעזר אומר האורג (שם ק"ה ע"ב) חמתו אחמתו נמי לא קשיא, הא ר' יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה — חייב עליה, הא ר' שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה — פטור עליה, ותו הא דתנן (שם קכ"א ע"א) ועל עקרב שלא תשוך וכו' ואמרינן (שם ק"ז ע"ב) איכא דמתני לה אהא הצד נחש בשבת ומתעסק בו שלא ישכנו פטור, ואם לרפואה — חייב, מאן תנא אמר רב
<b>יהודה אמר רב] ר' שמעון היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, וכי אמר שמואל (שם ק"ז ע"א) כל פטורי דשבת — פטור אבל אסור, בר מהני תלת דפטור ומותר, וחד מינייהו הצד נחש בשבת, וממאי דפטור ומותר הוא — דתנן ועל עקרב שלא תשוך ש"מ כי פליגי במתניתין במלאכה שאינה צריכה לגופה פליגי וקשיא לן אי הכי קשיא דשמואל אדשמואל, הכא אמר דפטור ומותר וטעמא מכופין קערה על גבי הנר, אלמא שמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כר' שמעון סבירא ליה והא קיימא לן דשמואל סבירא ליה כר' יהודה, דתנן המיחם שפינהו וכו' ואמרינן התם בפרק כירה (מ"ב ע"א) דשמואל כר' יהודה סבירא ליה, מיהו היכא דאית ביה היזק לרבים כגון גחלת של מתכת ועקרב שלא תשך כגון הני בלחוד פליג שמואל על ר' יהודה אבל לעולם במלאכה שאינה צריכה לגופה כר' יהודה ס"ל. [הערוך ערך דבר א</b>
דם נחירה, דם עיקור, דם הקזה שהנפש יוצאה בו — חייבין עליו.
<b>הערוך ערך נחרגא</b>
דם הקזה שהנשמה יוצאה בו — פי' בגמ' כל זמן שמקלח.
<b>הערוך ערך קז</b>
<h2>דף כא:</h2>
דכותה גבי דם מהלכי שתים בשלא כינסה מי אסיר, הא תניא דם שעל גבי ככר — גורדו ואוכלו, של בין השינים — מוצץ ובולע — פי' גורד הדם ומעבירו ואח"כ אוכל הככר.
<b>הערוך ערך גרדגא</b>
<h2>דף כב.</h2>
יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא, ודין הוא ומה בהמה שהקל במגעה — פי' בהמה טמאה שאם נגעה בחייה במת אינה מטמאה החמיר בחלבה לאסרו דתניא (בכורות ו' ע"ב) גמל — גמל שתי פעמים, אם אינו ענין לבשרה תנהו ענין לחלבה שהוא אסור כבשר מהלכי ב' כגון האדם שהחמיר במגעו — שאם נגע במת נטמא ומטמא אחרים אינו דין שנחמיר בחלבו, ת"ל, "אך את זה" (ויקרא י"א, ד') זה אסור ואין חלב מהלכי שתים אסור. ד"א, בהמה טמאה שהקל במגעה וכו' — פי' הנוגע בנבלת בהמה טמאה טמאתו טומאת ערב, והנוגע באדם מת טמאתו טומאת שבעה, נמצא מגע בהמה קל ומגע אדם חמור, חלב אינו שוה בכל שהוא בנקבות ולא בזכרים והדם שוה בכל בנקבות ובזכרים.
<b>הערוך ערך חלבגא</b>
תניא, דם שע"ג ככר — גורדו ואוכלו, של בין השיניים — מוצץ ובולע — פי' גורד הדם ומעבירו ואח"כ אוכל הככר.
<b>הערוך ערך גרדגא</b>
בשעה שהנשמה יוצאה משרף — פי' שואב הלב מדם הבהמה ואותו דם בכרת.
<b>הערוך ערך שרףגא</b>
[חולין ל"ו ע"א] תנא דבי ר' ישמעאל, "ודם חללים ישתה" (במדבר כ"ג, כ"ד) — פרט לדם קילוח שאינו מכשיר את הזרעים — פי' (אם) [אין] דם הנהרג חשוב כמשקה להכשיר את הזרעים, כדכתיב "וכי יותן מים על זרע" (ויקרא י"א, ל"ח) אלא בעת שנעשה חלל בעת יציאת נשמה, כדכתיב "ודם חללים ישתה", אבל המקלח כמרזב ועוד נשמתו בו אינו מכשיר.
<b>הערוך ערך קלחגב</b>
<h2>דף כב:</h2>
ור"ע מי ילפינן מצות מצות מחטאת חלב להכי הוא דילפי, מה להלן בקביעה — אף כאן בקביעה, לאפוקי טומאת מקדש וקדשיו דעולה ויורד הוא — פי' חטאת חלב "ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ" (ויקרא ד', כ"ז) הוא בקביעה שלא נאמר בה ואם לא תגיע ידו אלא חייב כשבה ושעירה, אבל טומאת מקדש וקדשיו נאמר בהן "ואם לא תגיע ידו" (ויקרא ה', ז') והן בעולה ויורד כדפרישית בע' על וחטאת חלב מביאין על ל"ו כריתות כדפרישית בע' חלב.
<b>הערוך ערך קבעגא</b>
חטאת בר דנקא — פי' ששוה שתות דינר.
<b>הערוך ערך פטרוזא</b>
<h2>דף כג:</h2>
[פסחים כ"ד ע"ב] האימורין — למה נקראו החלבים אימורים, שהן מורים ואדונים על כל האברים ועולים ע"ג המזבח לחלק אדון העולם.
<b>הערוך ערך מרגב</b>
<h2>דף כד.</h2>
משום דלא גלי דעתיה דלבו נוקפו.
<b>הערוך ערך נקףגא</b>
כגון שבא הרוג ברגליו — פי' אותו האיש שמעידין עליו שנהרג בא הוא בעצמו ברגליו, דליכא לספוקי שנהרג.
<b>הערוך ערך הרג</b>
מנחת קנאות לאו לכפרה קא אתיא אלא לברר עון. ס"א, לגרר.
<b>הערוך ערך ברגב</b>
<h2>דף כה.</h2>
תנא דבי ר' ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ וכו' — פי' מכשיר ומכפר בפנים אשם מצורע וחטאתו, האשם מכשירו שנא' "ולקח הכהן מדם האשם" (ויקרא י"ד, י"ד) כלומר מטהרו ומכשירו לשוב לביתו כראשונה, החטאת מכפר עליו שנא' "ועשה הכהן את החטאת ... וכפר עליו" (שם י"ט, כ'), ומכשיר בחוץ — צפור משולחת של מצורע שמזה עליו מדמה חוץ למחנה, מכפר — עגלה ערופה שנא' "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה"' (דברים כ"א, ח'), מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר ששניהן קדשי קדשים ואסורין לזרים דכתיב "כי כחטאת האשם הוא לכהן" (ויקרא י"ד, י"ג), אף מכשיר האמור בחוץ עשה בו מכשיר להיות אסור לכל אדם כמכפר.
<b>הערוך ערך כשרגא</b>
ר"א אומר, מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה, והוא היה נקרא אשם חסידים. אמרו עליו על בבא בן בוטא, שהיה מתנדב בכל יום אשם תלוי, חוץ מאחר יום הכפורים יום אחד, אמר, המעון הזה, אילו היו מניחין לי הייתי מביא, אלא אמרו לי, המתן עד שתכנס לספק. וחכמים אומרים, אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
<b>הערוך ערך אשם</b>
חייבי
<b>חטאות ו]אשמות ודאין שעבר עליהן יום הכפורים — חייבין להביא אחר יום הכפורים — ורמו עלה במערבא [יומא פ"ח ה"ו] ומקשו והלא כיפר יום הכפורים, ואוקמוה ההיא דכריתות במורד ביום הכפורים. [הערוך ערך דע</b>
חטאת העוף הבא על הספק, אם משנמלקה נודע לו — הרי זו תקבר — מכלל שאם לא נודע לו — לא נאכלת לעולם, וזה מפורש בגמר' מתניתין בנודע לה שלא ילדה, ובדין הוא דמותרת בהנאה דכיון דמלקה איסור חולין שנשחטו בעזרה לית בה, ומאי תקבר, מדרבנן, ואצטריך מתניתא לגופה לאוסרה בהנאה ולאו לאשמעינן שאם לא נודע לה שנאכלת, ועוד בזו הלכה כר' יוחנן דאמר אסורה באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת.
<b>הערוך ערך חטגז</b>
חטאת העוף הבאה על הספק. כבר פי' בערך חט.
<b>הערוך ערך ספקגב</b>
<h2>דף כז:</h2>
אין פדיון לעוף — בסוף ספרא (פ' בחוקותי פ"ט פרשה ד') "והעמיד את הבהמה לפני הכהן" (ויקרא כ"ז, י"ז) הבהמה נפדת ואין העופות והעצים והלבונה וכלי שרת נפדין.
<b>הערוך ערך פדגא</b>
<h2>דף כח.</h2>
אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן. (נדרים ל"ה ע"ב) מקריב עליו קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדת פירוש זב בעל שלש ראיות חייב להקריב ב' תורין או ב' בני יונה ועל כן נקראו קינים שנוהגין לעשות ב' ב' בבריכה דכתיב כי יקרא קן צפור. (אבות פ"ג מי"ח) קינים ופתחי נדה הן הן גופי הלכות פירוש מסכת קינים.
<b>הערוך ערך קןגג</b>
<h2>דף כח:</h2>
בריך רחמנא דשקליה ליששכר איש כפר ברקאי למטורפסיה בהאי עלמא — פי' גבה דינו ממנו, וי"א, מטורפסיה לשון ארמי הוא ופי' נטל חלקו וגורלו מן העונש כנגד חובתו.
<b>הערוך ערך מטרפס</b>
